לפני דקות אחדות היו מילים ואינן עוד. פרחו מזיכרוני. אז מי אני באמת, מה מניע אותי. הגלגל הזה שצריך כל הזמן להסתובב, גלגל עצום שנתמך בכף ידי לבל יידרדר במדרון חלקלק, איני יכול להרפות ממנו, שמא ירמוס אותי. אם לא ארפה, יש סיכוי שאשרוד. לעיתים המדרון תלול יותר, ואז האחיזה קשה מנשוא, ואני עוצר לאגור כוח וממשיך, וחוזר חלילה. לפתע הגלגל נעצר, אבן מזדקרת, אבן שמישהו שכח להסיר או אחר דאג להסתיר עצרה את תנועתו. אני נאבק בכל כוחי לדלג מעליה, אך הגלגל כבד מדי. בשארית כוחותיי אני דוחף את הגלגל שימשיך להסתובב ויהי מה. מסיט את ראשי אנה ואנה, אולי אמצא ישועה. לשווא. אנשים סביבי אינם רואים אותי. מבטם ממוקד בגלגל שלהם. ואז את נוגעת בי, ידך מחליקה על צווארי, אצבעותייך מרצדות ברוך על שפתיי, ואת לוחשת לאוזני "בוא אליי". אט אט אני מרפה. הגלגל נעלם, ואת תחושת המסע המפרך מחליפה תחושת ריחוף שכולו אהבה.
מסע חורפי באיסלנד
בדרך לאיסלנד הקרה א...
Recent Comments